א שיין אינגלה

תיכף ומייד איך שראיתי ירדתי למטה בעד הדלת. אמרתי לשוטר יימח שמו, שיפסיק.

בעיניים שלי אני ראיתי את הכול. אני ראיתי מבעד לחלון המערבי.

הקינד המתוק לא עשה כלום. גורנישט! רק שיחק עם הכדור שלו. ואז הטקסי הגיע מהר מהר. כמו איזה… כמו ברק מהשמיים.

אני לא זוכר מתי זה היה. נו… ככה מזמן. לא היום.

רוחל'ה אמרה שאני לא אדחוף את האף שלי.

אתה מכיר את רוחל'ה? נו, אשתי. רוחל'ה. מה אתה ראש כרוב?

היא כבר…

נו, נישקשה.

רוחל'ה תמיד אומרת לא תתערב בעניינים של אחרים. איך אפשר לא להתערב? הקינד לא שבר שום דבר. רק שיחק עם הכדור שלו. זה השוטר סתם החזיק אותו חזק, כאילו איזה פושטק.

פה ארץ ישראל. קינדרלך יכולים לשחק ברחוב.

נו, אולי זה היה ככה, באופן יחסי… לפני שנתיים. עוד הייתה ממש שמש יפה. לא כמו שעכשיו. איך לא להתערב? הקינד היה כמו יוני.

אתה מכיר את יוני? נו, יוני שלנו. הנכד. בן שמונה הוא היה, כשהטקסי בא. אני חושב…

בעיניים שלי אני ראיתי הכול. נו… בעד החלון המערבי אני ראיתי.

יש לי ראיה מצוינת. חדה כמו של הנשר. רוחל'ה אמרה להחזיק אותו. שלא ישחק ברחוב. איך אפשר ככה להחזיק. פה זה ארץ ישראל. מה אני השוטר?

איך שראיתי, תיכף ומיד רצתי מהר למטה. כמו איילה רצתי. אבל… יוני כבר נפל, ו…

נו, נישקשה.

הקיצר, ירדתי למטה ואמרתי לשוטר הזיפט הזה: "הקינד לא עשה כלום!"

הוא הסתכל עלי כמו שאני שקוף. בטח חשב שבשביל שאני זקן אני לא רואה טוב. אמרתי לו שאני ראיתי הכל בעיניים שלי, שבעד החלון המערבי אני ראיתי. אמרתי לו שראיה מצוינת יש לי, כי במלחמה הייתי צלף.

אני לא זוכר באיזה מלחמה. צריך לשאול את רוחל'ה. אוי… כל כך הרבה מלחמות. איך אפשר לזכור?

לקינד היו עיניים גדולות. עיניים כמו של יוני. מפחדות.

אתה לא הכרת פעם את יוני שלנו? א שיין אינגלה.

אוי וויי… אני לא הספקתי לרוץ למטה.

הטקסי הגיע מהר. כמו איזה ברק מהשמיים. אני רק ראיתי בעיניים שלי.

"יש לי הכל מצולם," אמרתי לשוטר. "תעזוב את האינגלה! אני אכתוב עליך תלונה."

"אדוני, אני רק עושה את העבודה שלי," הוא אמר לי. היית צריך לראות, כמו עגבניה הוא נהיה אדום, מנוול, ואז הוא שחרר אותו.

"סבא," הקינד אמר. נו, אולי זה היה יוני? יוני… הנכד שלנו. אתה לא מכיר אותו? אני אשאל את רוחל'ה.

אתה מכיר את רוחל'ה? אשתי! איפה היא? למה היא לא חוזרת כבר? אולי הלכה אצלו?

שוין. מה זה? יום רביעי כבר נהיה? חבל שלא תבוא מחר. מחר אני עושה יופי של טורטה, כמו שרוחל'ה תמיד מכינה ביום חמישי. יוני הכי אוהב את הטורטה של רוחל'ה – איך שהוא אוכל, תיכף ומיד מבקש עוד חתיכה.

יימח שמו, השוטר הזה, אולי אם היה מחזיק אותו חזק, לא היה רץ לכביש, אחרי הכדור שלו.

אויי וויי…

אולי הוא לא היה נופל.